השבר והסדק בחוויית הקיום שלנו, הטראומה שכולנו חווינו ועדיין חווים, כפרטים וכחברה בה אנו עדים להתפוררות, הרס וערעור הערכים, לצד הפחד, הכאב והאשמה המלווים רבים מאיתנו, העירו באמנית את הצורך להעלות את התכנים האלה אל הזירה הציבורית.התערוכה היא מעין ניסיון לפעולת יקיצה, פעולה נפשית של גישור בין עולמות, בין מה שכואב ובלתי ניתן לביטוי, לבין מה שניתן לשאת, לראות ולחלוק. לוי: "לאחר השביעי באוקטובר מצאתי את עצמי בקיפאון, תחושת שיתוק עמוקה מול מציאות בלתי נתפסת. תחושה זו התחלפה ברצון לברוח ורק אחר כך עם החזרה הביתה, אל המרכז ההווה הווה הפנימי, יכולתי לשוב וליצור.